אז איך לומדים ליהנות מהחיים? שישי אישי

אדם נסע לטייל. 

כשהוא הגיע לארץ רחוקה, הוא רכש חוברת הדרכה לטירות הנמצאות על גבי האיים.

בחוברת צוינו שעות ביקור, לפעמים מוגבלות ביותר. באחד העמודים ראה האיש הצעה מיוחדת: "הטיול של חייכם!" בצילום שליד נראתה טירה יפיפייה, והוא החליט לבקר בה.

במדריך צוין שבגלל סיבות שיתבררו מאוחר יותר לא היה תשלום מראש על הביקור אך יש לתאם תאריך וזמן ההגעה.

מסוקרן מההצעה הבלתי שגרתית, האיש התקשר עוד באותו ערב וקבע ביקור. השומר בכניסה  ברך אותו באדיבות.

-          האם המבקרים האחרים כבר נכנסו?

-          אחרים? הביקור בטירה הוא אישי ואיננו מציעים שירותי הדרכה.

השומר סיפר בקצרה על קורותיה של הטירה, ציין את כל מוקדי העניין : תמונות ידועות שעל הקירות, שריונות האבירים בעליית הגג, כלי המלחמה באולם הגדול מתחת לגרם המדרגות, המבוך התת קרקעי וחדר העינויים בכלא התת קרקעי.

לאחר שסיים את הסיפור, נתן השומר לאורח כפית ובקש להחזיקה עם הצד הכעור כלפי מעלה.

-          למה זה ? התעניין האורח.

-          אנו לא גובים דמי כניסה . אנו מעריכים את מחיר הביקור בדרך הבאה: נותנים לכל מבקר כפית מלאה חול . תכולת הכפית 100 גרם בדיוק. ומציעים לאורח לטייל בטירה לבדו. לאחר מכן אנו שוקלים את החול שנותר בכפית ומבקשים ליש"ט אחד לכל גרם שהתפזר.

-          ואם לא אפזר ולו גרם אחד של חול?

-          הביקור שלך יהיה חינם.

המבקר היה מופתע אך משועשע מהתנאי הזה. המארח האדיב מילא את הכפית בחול והאיש התחיל בטיול.

הוא היה בטוח שידו יציבה ועלה לאט במדרגות, מבלי להסיר את מבטו מהכפית. למעלה, ליד אולם השריונות הוא החליט שלא להיכנס כי הרוח הייתה יכולה להעיף את החול והעדיף לרדת. כשהוא עבר ליד כלי המלחמה הוא הבין שניתן לראות אותם מקרוב רק אם מתכופפים מעל המעקה . זה לא היה מסוכן, אך תכולת הכפית הייתה מתפזרת לבטח והוא הסתפק בצפייה מרחוק.

מאותה סיבה הוא לא ביקר בבית הכלא כי הירידה לשם הייתה תלולה. שבע רצון הוא הגיע למקום תחילת הביקור ושם המתין לו שומר עם משקל.

-          מפתיע, אך איבדת רק חצי גרם, אמר השומר. ברכותיי, עבורך הביקור הוא חינם.

-          תודה

-          נהנית מהביקור? שאל המארח

לאחר התלבטות החליט התייר לענות בכנות:

-          לא ממש, האמת. כל הזמן חשבתי על החול ולא הסתכלתי סביב.

-          זה ממש נורא! אני אלך לקראתך. אני שוב אמלא את הכפית בחול כי אלה הם הכללים, אבל תשכח מהחול. בעוד 12 דקות מגיע המבקר הבא. עליך להספיק לפניו.

מבלי לבזבז זמן האדון לקח את הכפית ורץ לעליית הגג. הוא העיף מבט חטוף על המוצגים והתגלגל במדרגות למטה אל הכלא התת קרקעי, כשהוא זורע חול על המדרגות. הוא לא נשאר שם אפילו דקה בגלל חוסר זמן. ועף אל מתחת למדרגות . שם פיזר את שארית החול כשהתכופף.

הוא הביט בשעון , הבין שעברו 11 דקות ונתן את הכף הריקה למארח.

-          טוב, אין פה חול, אבל אל דאגה, היה לנו הסכם. איך היה הפעם? אהבת את הביקור?

המבקר לא ענה מיד.

-          האמת היא שלא- היא ענה לבסוף. חשבתי רק איך לא לאחר, פיזרתי את כל החול, אך לא נהניתי כלל.

השומר הדליק מקטרת ואמר:

-          ישנם אנשים המתקדמים לאורך החיים ומשתדלים שלא לשלם על דבר, ולא יכולים ליהנות מהמסע. ישנם אחרים – הם תמיד ממהרים, מאבדים הכול ולא נהנים משום דבר. רק מעטים מבינים את מהות החיים. הם מגלים כל פינה ונהנים מכל רגע. הם יודעים שעל הכול צריך לשלם ומבינים שהחיים שווים את זה.

שלכם, שישי אישי
לודמילה פרידמן

רוצים/רוצות לקבל את שישי אישי לפני כולם?
תנו סימן ומשבוע הבא תקבלו את שישי אישי
ממני, אליכם באופן אישי. כל שעליכם לעשות
זה להתרשם ולהירשם: http://goo.gl/oH1w9e