managerשמי לודמילה פרידמן, מייסדת מכללת LFA.
לפני כעשור, בגיל 38 קמתי באחר הבקרים והחלטתי שאני רוצה לעשות שינוי בחיי.
אני אקדמאית, בוגרת אקדמיה יוקרתית וכל חיי עסקתי במקצוע אותו למדתי והנה החלטתי שאני הולכת ללמוד בניית ציפורניים ומניקור פדיקור.
הודעתי לבעלי ולשתי בנותיי שהיו אז בגילאי 13, 17 על כוונותיי, הם מצדם הגיבו בהתנגדות גדולה ואמרו: "אל תעשי לנו בושות, את מבוגרת, אף אחד לא יבוא אליך…" אבל אני ידעתי שאני רוצה את זה ונרשמתי ללימודים. סיימתי את לימודי בהצלחה, קניתי את כל הציוד הנדרש וקיבלתי את הלקוחה הראשונה שלי, חברה טובה.
אחרי שעשיתי לה בניית ציפורניים וראיתי את התוצאה- נדהמתי. זה היה מאוד לא יפה לטעמי! עשיתי בניית ציפורניים לכמה נשים נוספות וככל שעשיתי יותר והתבוננתי על ציפורניים של נשים אחרות, הבנתי שהשיטה הרווחת שלימדו אותי ואת שאר בונות הציפורניים- היא לא לטעמי כלל. הייתי מאוכזבת והמומה, הרי לא יתכן שכולן אוהבות ומרוצות מהסגנון המצוי ורק אני זו שלא מרוצה.
כל זה היה לפני עשור, אז הבנתי שיש לי שתי ברירות: האחת, לתת לעצמי זמן, ולהמשיך ללמוד את המקצוע לעומק והשנייה, לשים את הכול בצד ולומר למשפחה- אתם צודקים, טעיתי.
הרגשתי שאני חייבת להמשיך קדימה בכל הכוח , והקצבתי לעצמי שנה נוספת ללימודים, במהלכה עבדתי במשק בית כדי לממנם.
תוך חודש טסתי לרוסיה ללימודים, שם גם קיבלתי מאסטר להוראה בתחום בניית הציפורניים ותוך כמה חודשים נוספים טסתי גם לאירופה ללימודים.
בתוך זמן קצר הבנתי דבר אחד- פיתחתי שיטה ייחודית. התחלתי לעבוד כבונת ציפורניים וכמניקוריסטית- פדיקוריסטית ותוך חצי שנה היו לי כ- 150 לקוחות בחודש.
אחרי שנה קיבלתי טלפון מהמזכירה של פנינה רוזנבלום, אשר הזמינה אותי ללמד בבית הספר שלה, בקורס בניית ציפורניים.
זו עבורי הייתה רק ההתחלה.
כל אחת שהגיעה לכיתת הלימוד שלי הייתה שונה והביאה עמה את המטען האישי שלה. נשים ממעמד גבוה, נמוך, עניות, עשירות…
ברגע שהתחיל השיעור , יצרתי מקום ניטרלי, נטול מעמדות, חשיבות עצמית וכישלונות, והזמנתי את התלמידות להיכנס אליו. במקום הזה כולן היו שוות. מהמקום הזה היה קל לי להתמודד איתן, להעביר להן את החומר, לדבר באותה השפה.
נוצרה פתיחות ללא תדמית ואגו.
ברגע שאני נכנסת לכיתה ומתחילה ללמד אני גם שוכחת מהאגו שלי, שוכחת מה היה לי במהלך היום, הדבר החשוב לי ביותר הוא להגיע לדברים הטובים של מי שעומד מולי, לחוות את ה"כן", את ההצלחה של התלמידים.
רק עשייה והוויה. זהו הסוד של ההוראה.
בתקופה בה לימדתי הבנתי שזהו היעוד שלי, זהו המקום בו אני יכולה לגעת באנשים ולחולל שינוי.
המטרה שלי הייתה למצוא את המפתח לכל תלמיד, ולהוציא ממנו את הדברים שבהם הוא הכי טוב, את הדברים שהוא יודע לעשות.
הרצון העז, האמונה בדרך שלי, הם שהובילו אותי להקים את המכללה.