שמחת תורה – שישי אישי – לודמילה פרידמן

חג הסוכות מסתיים בשמחת תורה וברכת הכוהנים – איחולי שפע והצלחה לכל עם ישראל .
כדרכי אני מאחלת לצוות LFA, תלמידים ובוגרים, תושבי כרמיאל וכלל המדינה חג שמח, שפע וברכה אין קץ.

אבל עם שפע באה גם אחריות והצורך להשתמש בו בתבונה. ועל כך מדברים 3 סיפורי המעשייה שלפניכם:

מעשה בבית והשכן:

אדם רכש לו בית גדול וסביבו גן עצי פרי.

בבית הרעוע שליד גר שכן קנאי שניסה בכל דרך לקלקל את מצב רוחו. הוא זרק זבל ליד שערי הבית, עשה מעשים נבזיים אחרים.

יום אחד חזר האדם הביתה במצב רוח מרומם ומצא לצד מפתן ביתו דלי מלא מי שפכים. הוא לקח את הדלי, רוקן אותו מתוכנו, שטף היטב, מילא בתפוחים מובחרים שקטף בגן ונגש לשכנו.

למשמע הדפיקות בדלת השכן חשב בשמחה זדונית "סוף כל סוף הצלחתי לפגוע בו". הוא פתח את הדלת בתקווה שיזכה להתעמת עם השכן והאדם נתן לו דלי עם תפוחים ואמר:

-          כל אחד חולק את מה שיש לו בשפע.

אני מאחלת לכם שתוכלו לחלוק מהשפע שלכם וליהנות מהשפע של אחרים מבלי לקנא.

מעשה באיכר ויהלום

יום אחד עיבד האיכר את חלקתו ומצא אבן יפה ונוצצת. האיכר חשב שהאבן יכולה למצוא חן בעיני ילדיו ולשמש להם צעצוע. והוא הביא את האבן הביתה.

הילדים הם ילדים בכל מקום. ילדי האיכר שיחקו עם האבן עד שנמאס להם. ואז שמו אותה על אדן החלון ושכחו ממנה.

נזיר נודד, שעבר באזור זה חיפש אחר מקום לינה והאיכר הזמין אותו לביתו.

הנזיר ובעל הבית חלקו ארוחה והתפתחה ביניהם שיחה. הנזיר במקומות רבים וידע הרבה. כדרך אגב הוא אמר:

-          מה בכלל אתה עושה כאן? אני מכיר מקום שבו אפשר למצוא יהלומים על שפת הנהר. עם מאמץ קטן היית יכול להתעשר כקורח. אם תמשיך לעבד את האדמה תעבוד בזיעת אפך כל חייך. למה לבזבז אותם?

הנזיר עזב למחרת אבל הוא שטל בליבו של האיכר תקווה שהפכה למשאלת לב וזו העסיקה את האיכר כל הזמן. הוא לא ידע על איזה נהר מדובר, אבל מכר את חלקתו ואמר לאשתו וילדיו :

-          חכו לי. אחרי 5 שנים לכל היותר אחזור עשיר!

הוא עבד וחיפש ביסודיות, אך תוך 5 שנים לא מצא את המקום שאפשר היה להשיג בו יהלומים ללא קושי, אבל תוך הזמן הזה הוא הבין בדיוק מהו יהלום.

וכשחזר לביתו והתקרב אל המבנה הוא לא יכול היה להאמין למראה עיניו: יהלום ענק ונדיר ביותר שכב לו, מוזנח ועזוב, על אדן חלונו.

אני מאחלת לכם שתדעו לזהות את השפע שנופל לידיכם.

חכמי חלם ועצי הפרי

יום אחד קבלו חכמי חלם הודעה כי הפירות שעל העצים כבר הבשילו והם הלכו אל הקטיף. הפירות הבשלים אכן כופפו את ענפי העצים עד הקרקע כמעט.

כשנגשו חכמי חלם אל עצי הפרי הם התחילו להתווכח מאילו עצים להתחיל את הקטיף.

היות ולא הגיעו לעמק השווה בעניין זה, הם החליפו נושא. אבל לא הצליחו גם להגיע להסכמה עם איזו יד טוב יותר לקטוף. ואז התעוררה בעיה נוספת. ועוד אחת. לבסוף החליטו חכמי חלם לעזוב את המקום ולדון בכל הנושאים בסביבה מתאימה יותר.

הם הפעילו את כל מוסדות המדע שלהם ופתרו בזו אחר זו את כל הסוגיות. אז הם חזרו לגן אבל זה היה בחורף והפירות הרקובים שכבו על האדמה.

-          חבל שהעצים ערמומיים כל כך – נאנחו החכמים. לא הייתה להם כל זכות להפיל את הפירות ולהרים את ענפיהם. נו, מילא. לפחות אנו יודעים שהפירות של הענפים האלה היו רקובים מלכתחילה…

אני מאחלת לכם שתספיקו לקטוף וליהנות מכל פרי של עבודתכם והשקעתכם, ללא סחבת וויכוחים מיותרים.

חג סוכות שמח

לודמילה פרידמן.

רוצים/רוצות לקבל את שישי אישי לפני כולם?
תנו סימן ומשבוע הבא תקבלו את שישי אישי
ממני, אליכם באופן אישי. רוצים לראות את כל
מה שכבר פורסם? http://goo.gl/5VBaw4

האם ברצונך לקבל מייל קבוע של שישי אישי?
שווה להירשם כאן: http://goo.gl/ZzMOqc